סינון

עקרון הסינון פשוט, אך התוצאה תלויה בהתאמה בין הממברנה לנוזל. גודל הנקבוביות קובע מה עובר: 0.45 מיקרון מקובל להכנת דגימות ולניקוי ממסים, ואילו 0.22 מיקרון מוגדר כסינון מעקר ומשמש להוצאת חיידקים מתמיסות רגישות לחום. חומר הממברנה חשוב לא פחות, ולכל אחד אופי משלו: PES מספק קצב זרימה גבוה וספיחת חלבון נמוכה, ניילון עמיד לממסים אך סופח חלבונים, PTFE הידרופובי מיועד לממסים אגרסיביים ולגזים, ו-PVDF נפוץ בתמיסות מימיות ובממסים לא-אגרסיביים.

את התצורה מכתיב הנפח. לנפחים של מיליליטרים בודדים, למשל לפני הזרקה ל-HPLC, מספיק פילטר סביבון (מסנן מזרק); לעיקור מדיה ותמיסות בנפח של מאות מיליליטרים משמשות יחידות ואקום בסינון Bottle-top; ובנפחים גדולים או בתרחיפים עשירים בחלקיקים מקובל להוסיף שכבת סינון מקדים (Prefilter) שמונעת סתימה מוקדמת של הממברנה. בבדיקות מים מיקרוביאליות משמשות ממברנות עם גריד, שמקלות על ספירת המושבות לאחר אינקובציה.

לפני רכישה יש לוודא שחומר הממברנה מתאים לממס שבשימוש, שכן ממס אגרסיבי עלול לפרק את הממברנה ולהעביר תוצרי פירוק אל הדגימה (Extractables). ביישומים אנליטיים כדאי לבדוק את נתוני הספיחה של האנליט, ובעבודה עם חלבון בריכוז נמוך ההפרש בין חומרי ממברנה מורגש. סינון מעקר מחייב תיעוד המאשר את שלמות המסנן, ובתרבית תאים נדרש גם היעדר פירוגנים. שיקול מעשי אחרון הוא הנפח המת שנשאר במסנן, גורם משמעותי כשהדגימה יקרה או מוגבלת בכמות.