אוטומציה וחלוקת נוזלים

מערכות לחלוקת נוזלים נבדלות זו מזו בעיקר באופן שבו מזיזים את הנוזל. מערכות מבוססות דחיקת אוויר (Air Displacement) פועלות בעיקרון זהה לפיפטור ידני ומתאימות לנוזלים מימיים, ואילו מערכות דחיקה חיובית או מבוססות מזרק מתמודדות טוב יותר עם נוזלים צמיגים או נדיפים. מכשירי Dispenser מחלקים נפח קבוע לכל הבאריות ואינם שואבים מהדגימה עצמה, ולכן הם מהירים אך מוגבלים לריאגנט אחיד. בקצה האחר נמצאות מערכות אקוסטיות, המעבירות טיפות בנפח ננוליטרי ללא מגע וללא טיפים כלל.

את בחירת המערכת מכתיבים הפרוטוקול והתפוקה הנדרשת. ראשית יש להגדיר את טווח הנפחים, שכן דיוק בננוליטרים מחייב טכנולוגיה שונה לחלוטין מזו הנדרשת לחלוקה של מאה מיקרוליטר. מספר הערוצים קובע אם המערכת מטפלת בדגימה בודדת, בשורה שלמה או בפלטה שלמה בו זמנית, ומכאן נגזר גם זמן הריצה. שיקול נוסף הוא מספר עמדות העבודה על משטח המכשיר (Deck) והאם נדרשים אביזרים משולבים, כמו בקרת טמפרטורה, מגנט להפרדת בידים מגנטיים, מערבל או קורא פלטות, מכיוון שפרוטוקול המחייב התערבות ידנית באמצע מאבד חלק ניכר מהיתרון.

לפני רכישה כדאי לבחון את התוכנה לא פחות מהחומרה: עד כמה פשוט לכתוב פרוטוקול חדש ולשנות פרוטוקול קיים, האם נדרש לשם כך ידע בתכנות, והאם המערכת מתממשקת ל-LIMS או למכשור אחר במעבדה. חשוב לברר אילו טיפים נתמכים ומה מחירם, שכן מערכת המחייבת טיפים ייעודיים בלבד קובעת את עלות ההרצה השוטפת לשנים קדימה. לצד זאת יש לבדוק את תנאי השירות בארץ, זמינות חלקי חילוף ואת תהליך הכיול והוולידציה התקופתי, ובסביבה מוסדרת גם תמיכה בדרישות 21 CFR Part 11.