אנליזת לחות

קיימות שתי גישות שונות במהותן למדידת לחות. שיטת Loss on Drying מחממת את הדגימה ומודדת את ירידת המשקל, כאשר במאזני לחות המשלבים מקור חימום ומאזניים מתקבלת תוצאה תוך דקות. החיסרון עקרוני: כל חומר נדיף שמתאדה בחום נספר כמים, ולכן המדידה משקפת חומרים נדיפים ולא מים בלבד. השיטה השנייה, טיטרציית קרל פישר, מבוססת על תגובה כימית סלקטיבית למים בלבד, ולכן היא מדויקת גם בנוכחות ממסים ומגיעה ל- Trace levels שאינן ניתנות למדידה בייבוש.

את בחירת השיטה מכתיבים טווח הלחות הצפוי והדרישה הרגולטורית. בטיטרציית קרל פישר עצמה נהוג להבחין בין שיטה נפחית, המתאימה לתכולת מים של אחוזים בודדים ומעלה, לבין שיטה קולומטרית, המיועדת לריכוזים נמוכים מאוד וגם לנפחי דגימה קטנים. כאשר הדגימה אינה מסיסה בממס הטיטרציה נדרשת יחידת אידוי, המשחררת את המים בחום ומעבירה אותם לתא המדידה. מאזני לחות מספיקים לבקרת ייצור שוטפת שבה נדרשת השוואה לערך ייחוס ולא ערך מוחלט.

לפני רכישה חשוב לברר אם השיטה שהמעבדה כפופה לה מוגדרת בתקן. כדאי לתמחר את התחזוקה השוטפת ולא רק את המכשיר: ריאגנטים לקרל פישר יקרים, רגישים ללחות באוויר ובעלי תוקף מוגבל, ובמאזני לחות נדרשת לעיתים החלפת נורות חימום. חשוב לוודא זמינות של חומרי ייחוס לאימות וכיול המערכת, ובסביבה מוסדרת גם יכולת תיעוד וייצוא נתונים העומדת בדרישות 21 CFR Part 11.