ספקטרוסקופיה

בבסיס הבליעה עומד חוק בר-למברט, הקובע יחס ליניארי בין הבליעה לריכוז ולאורך מהלך האור בדגימה. הליניאריות הזו תקפה בטווח מוגבל בלבד, ובריכוזים גבוהים הקשר נשבר — ומכאן הצורך בדילול הדגימה. שיטות שונות חושפות מידע שונה: מדידה באולטרה סגול משמשת לכימות חומצות גרעין וחלבונים ולהערכת טוהר לפי יחסי בליעה, פלואורסצנציה רגישה בסדרי גודל אך מוגבלת לחומרים בעלי תכונות מתאימות או לסמנים חיצוניים, ואינפרא אדום וראמאן מזהים קבוצות פונקציונליות ומשמשים לזיהוי חומר ולא לכימות שלו. ראמאן נבדל בכך שאינו מופרע ממים ומאפשר מדידה דרך אריזה שקופה.

את בחירת המכשיר מכתיבים סוג הדגימה ונפחה. ספקטרופוטומטר קיווטות הוא הפורמט הקלאסי, בעוד מכשירים למדידת מיקרו-נפחים מסתפקים במיקרוליטר בודד ומתאימים לבדיקת ריכוז של דגימות יקרות. כשנדרשת תפוקה גבוהה משמש קורא פלטות, המודד עשרות דגימות ברצף אך בעל מהלך אור משתנה התלוי בנפח שבבארית. הבחנה נוספת היא בין מכשיר בעל אורך גל בודד למכשיר סורק או מבוסס מערך דיודות, שמספק ספקטרום מלא ומאפשר לזהות בעיות כמו עכירות או זיהום שאינן נראות במדידה בנקודה אחת.

לפני רכישה כדאי לוודא שטווח אורכי הגל מכסה את היישומים המתוכננים, ובעיקר את הקצה התחתון של האולטרה סגול, וכן שסוג הקיווטה מתאים. חשוב לבדוק את דרישות הכיול והאימות התקופתי ואת זמינות חומרי הייחוס לכך, שכן במעבדה מוסדרת זו פעולה שגרתית ולא חד פעמית. כדאי לבחון את התוכנה מבחינת שמירת שיטות, ייצוא נתונים ותמיכה בדרישות 21 CFR Part 11 כשהיא נדרשת. לבסוף, בעבודה שוטפת יש לתמחר את המתכלים — קיווטות חד-פעמיות, פלטות מתאימות ומנורות שדורשות החלפה מחזורית.